התקן הלאומי הישן התייחס לחיישני "שקילה" וחיישני "מדידת כוח" - הנבדלים באופן משמעותי ביישומים ובסביבות ההפעלה שלהם - כקטגוריה אחת, ולא מצליח להבחין בין שיטות הבדיקה וההערכה שלהם. התקן הישן כלל 21 פרמטרים, כולם נבדקו בטמפרטורת הסביבה; דרגת הדיוק של תא העומס (המוגדר כ-0.02, 0.03 או 0.05) נקבעה לפי הערך המקסימלי בין שישה פרמטרים ספציפיים: אי-לינאריות, שגיאת היסטרזה, שגיאת חזרה, זחילה, שגיאת טמפרטורה נוספת של נקודת אפס ושגיאת טמפרטורת פלט מדורגת נוספת.
תא עומס הוא סוג של חיישן כוח המשמש במכשירי שקילה. הוא ממיר את כוח הכבידה הפועל על עצם לאות פלט מדיד ביחס ספציפי.
בהתחשב בהשפעות של תאוצת כבידה וציפה אוויר במיקומים שונים, פרמטרי הביצועים העיקריים של תא עומס כוללים אי-לינאריות, שגיאת היסטרזה, שגיאת חזרה, זחילה, מאפייני טמפרטורת נקודת אפס ומאפייני טמפרטורת רגישות. במכשירי שקילה שונים ובמערכות מדידת מסה, נעשה בדרך כלל שימוש ב"רצועת שגיאה משולבת" כדי לשלוט באופן מקיף על דיוק החיישן; פס זה מתואם עם פס השגיאה של מכשיר השקילה כדי להקל על בחירת תא עומס המתאים לדרגת דיוק ספציפית. הארגון הבינלאומי למטרולוגיה חוקית (OIML) קובע שרצועת השגיאה של החיישן (δ) מהווה 70% מרצועת השגיאה של מכשיר השקילה (Δ), וכי סכום השגיאות של אי-ליניאריות, היסטרזה ושגיאות רגישות הנגרמות על ידי טמפרטורה (בתוך טווח הטמפרטורות שצוין) לא יעלה על δ. זה מאפשר ליצרנים להתאים את הרכיבים הבודדים התורמים לשגיאה המטרולוגית הכוללת, ובכך להשיג את רמת הדיוק הרצויה.